כתם של שקט / סלט עם אורז וטחינה

היה די טבעי, שאפנה את ראשי אל שתי הנשים שדיברו זו עם זו יידיש.

ישבו על הספסל הירוק. מעליהן – גגון אזבסט, והן נראו, כאן, בקטע הרחוב, שהיה צר למעבר רכב כלשהו, כאילו המתינו לאוטובוס אגד.

דיברו על יופיין של כלות.

"כמו רקדניות מספרד".

(יוסל בירשטיין, "היה די טבעי שאפנה את ראשי", כתם של שקט)

כששואלים למקור השם, הוא משיב בקצרה "מהתלמוד", הפעם גם הוסיף "השם הכי יהודי". רציתי לשאול הלאה, מה בתלמוד, אבל השיחה הומרה בפליאה מה"טראם" החדשה. התחנה האחרונה כתובה בעברית, ערבית ואנגלית. "כבר נסעתַ?", אלון פנה לרפרם והוא השיב לשלילה.

ירושלים עם רפרם נראית כמו סיפור קצר של יוסל בירשטיין. הנשים הן גברות, הסלים מלאים כל טוב מתוצרת השוק, העגבנייה מתפקעת מעסיסיות. בכלבו שבמזרח העיר אני קונה צנוברים, דבש מלבנון וטחינה גולמית "ג'מאל". "הכי טעימה", רפרם אומר כשאנחנו יוצאים מהחנות ואני מצטערת שלא קניתי עוד. מאוחר יותר באותו יום אני מבינה שהיא נמכרת במרבית הדוכנים במחנה יהודה.

הרומנטיקה בכל מקום בסביבות השוק. נערות צעירות מובילות את חמשת או ששת אחיהן הקטנים בתוספת שתי עגלות ילדים, פיח אוטובוסים על שקית הלחם הבוכרי שלי, שינויים בהסדרי התנועה. במקום אחר הסבלנות שלי הייתה מתקצרת, במחנה יהודה אני מוצאת בתוך הרגעים הללו כתם של שקט. קונה פאקוס, חצילים ובמיה בבלאדי, קיגל מתוק לשבת וק"ג נוסף של טחינה "ג'אמל", אבל רק אחרי שבדקתי שזאת האורגינל. החוויה הירושלמית שלי מוצאת את מקומה במרחב שבין יפו לאגריפס.

עוגיות טחינה וקינמון, כף טחינה נוזלית בחצי מנה פלאפל, גלידה וניל עם טחינה גולמית וסילאן והכי טעים סלט קצוץ דק דק, אורז לבן והרבה טחינה מעל. לפעמים פשוט מדובר בסוף של הארוחה, היה שם בשר ונגמר ובצלחת נשארו להם האורז, כמה ירקות, טחינה והרבה מיץ מהסלט. או שיש שאריות אורז מאתמול וילדים טובים יודעים שאוכל לא זורקים. אבל הכי כיף לבשל אורז בסמטי, לקצוץ ירקות טריים ומלא ירוקים ולערבב טחינה גולמית עם לימון שהרגע נחתך.

סלט חותכים מהירקות שאוהבים. אומרים שלא צריכים לערבב יחד יותר מדי מרכיבים, ולכן ההמלצה היא על עגבנייה, מלפפון, בצל לבן או סגול, פטרוזיליה ואם אתם מהחצי של האוכלוסייה שלא יכול בלי כוסברה, אז בברכה. מטבלים בשמן זית, לימון, מלח ופלפל.

אורז לבן הכי טעים מכינים ביחס של כוס וחצי מים על כוס אורז. מחממים מעט שמן בסיר, מוסיפים את האורז, מעט מלח ואז המים. מנמיכים את הלהבה, אבל שלא תהיה קטנה מדי, ומבשלים 18 דקות לדייקנים ועשרים לאחרים. משאירים את המכסה סגור עוד חמש דקות לפחות.

והעיקר, הטחינה. משתמשים בטחינה גולמית שאוהבים. אחרי ניסיונות של אורגנית, אתיופית, מלאה, בטחינה עבה, דקה, בינונית, שחורה, הגעתי למסקנה שהטחינה הגולמית הכי פשוטה היא הכי טעימה. טחינה ג'אמל המקורית היא מעולה ויש מבחר של יצרני טחינה מהרשות הפלשתינית שהטחינה הגולמית שלהם צריכה רק מים עבור הטעם המושלם. כשהסלט עשיר בעשבי תבלין טריים, בשמן זית ובלימון, אפשר וכדאי לשים את ההרגלים בצד; טחינה נטורל.

ואחרי שמסדרים יפה בצלחת או קערה, מערבבים הכל ל"ריזוטו הים התיכון" ובתאבון.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “כתם של שקט / סלט עם אורז וטחינה

  1. פוסט צבעוני שמוביל בסמטאות שוק מחנה יהודה כאילו אני שם עכשיו ממש כולל הריחות, הדמויות והמראות הנפלאים. אורז, סלט וטחינה – הארוחה הכי טעימה שיש

  2. מקסים 🙂 מרגישים את הטעמים על הלשון….אני קוראת לזה ארוחת סיני והיא באמת הכי טעימה. עוגיות טחינה וקינמון….אני ישר רצה למזווה להוציא את הבקבוק של הטחינה הגולמית הכי טעימה שאני אי פעם אכלתי. קוראים לה ayesh group מייד אין פלסטין וניתן להשיג אוצה בקצביה שבמרכז קניות ביתן אהרון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s