הביצה שהתחפשה / סלט ביצים

והקלישאה ממשיכה. סלט ביצים, הטקסט מוכן, כשפתאום אני מסתכלת במראה ומתכון, ביקור אצל הספר וספר ילדים מתחברים; "הביצה שהתחפשה". חיפשה חברים עגולים, התאחדה עם לוח וגיר, ציירה על עצמה פסים צבעוניים. משבר זהות בשנות השבעים מאויר על ידי המחבר בשלושה צבעים. אפרוח בוקע באדום אל מדשאה כחולה ולי יש שיער חום.

ובטקסט שנכתב מראש היא אומרת לי: "סיפור טוב. את חייבת" ומתבלת בניחוחות ממרחקים את תחזית חיי האהבה שלי. זרות נעימה ומוכרת נכנסת אל השיחה, מוזיקה, יד חמה שמונחת על האגן מובילה אותי אל מרכז הרחבה. מאדאם של סיפורי אהבה. בחתונה של רותם וארנון הגעתי אל המסקנה שאני רוקדת רק אל השמאל, הרגלים של אישה המובלת על ידי גברים שיודעים את צעדי הריקוד. היא מזמינה "ארוחת בוקר בצבעים" ועבורי "קרוק תחתית".

ביצים בארוחות בוקר בבתי קפה, מלצרית ששואלת אם מקושקשת, חביתה. אני הכי אוהבת עין. במסעדות מזמינה הפוכה, חוסכת מעצמי דקותיים של תהייה האם הטבח ידייק במידת העשייה. המלצרית מפרטת "גבינה עם עירית, סלט טונה, ריבה". מבקשת בלי גבינה, בתפריט טוב יש "אבוקדו בעונה". חלב סויה בשלושה שקלים. הסנדלרית הולכת יחפה. כבר התרגלתי, בלי הקממבר בבוקר, בלי מלית קרם פטיסייר ופירות העונה, בלי חמאה.

בטוח הייתי בשעת סיפור ויצירה עם "הביצה שהתחפשה" יחד עם שותפים אחרים לדור המחפשים. ציירנו פנים לביצים, הדבקנו כובע ליצן, הוספנו קווים צבעוניים לאיור מספר ישן. זהות בלונדינית או חומה, לא משנה, לפי דן פגיס תאמין בעצמך וסופך שאפרוח יבקע ממך. כבלונדינית נהניתי, בקרוב אדע אם יותר; סיפור טוב לא חייב מוסר השכל.

רק משכורת של מלצרית בבית קפה הפרידה ביני לבין סלט הביצים האהוב עלי; "טל בייגלס". הרחתי את המטבח שלהם מהמרפסת שלי. מאז עברו הרבה שנים ורב הסיכויים שהם כבר לא מכינים את הסלט ביצים הכי טעים. עכשיו, כשהאבוקדו לא בעונה ויש מכשיר חשמלי שמכין ביצים בדיוק במידת העשייה הרצויה, כל בוקר מתחיל בביצה. והצורך בגיוון הוביל לחיפוש טעמים חדשים בסלט ביצים.

סלט ביצים

זה לא המקום למתכונים מדויקים. סלט ביצים הוא טעם אישי וכל מה שצריכים זה קצת ביצים לנסות שילובים חדשים. מתחילים בביצה אחת, טועמים ומגדילים את הכמויות אם אוהבים.

מבשלים ביצים ומצננים במים קרים. האחראים יבשלו ביצים מראש, יתנו להן לנח במקרר ורק אז יקלפו ויגרדו.

מגרדים את הביצים הקשות על פומפייה. אני אוהבת כמה שיותר דקה.

ועכשיו הטעמים. הסלט המוביל אצלי במטבח (וגם בתמונות) הוא סלט ביצים עם הרבה שמיר, צלפים, מיונז, פלפל לבן, מלח והכי חשוב, הרבה גרידת לימון. היחס בין המרכיבים הוא ניסוי וטעייה של טעם אישי.

אם נשארים בגזרת סלטי הביצים על בסיס מיונז, אופציה נוספת היא לגרד יחד עם הביצים גם בצל סגול, להוסיף כוסברה, פטרוזיליה ופלפל שאטה יבש ויש לכם סלט מעט חריף. אפשר להוסיף גם חרדל או גרגירי חרדל.

ערבבנו מיונז וחרדל, הפעם נוסיף להם מעט חומץ ומיץ לימון שיהיה רוטב קצת, אבל קצת, דליל. עכשיו אנחנו נמצאים בסביבה קרובה ל"טל בייגלס". מוסיפים בצל ירוק קצוץ ומטבלים בפלפל ומלח. בסלט הזה רצוי להפריד את החלבון מהחלמון, לחתוך את החלבון לרצועות דקות או לגרד על פומפייה ואת החלמון לפורר לעיסה יחד עם תערובת המיונז והחרדל.

ובצל ירוק מעביר לסלט ביצים הכי פשוט. מגרדים ביצים, מוסיפים שמן זית, בצל
ירוק קצוץ ומלח
. לחם מתחת ודג מעל ואתם מסודרים.

אפשר כמובן להוסיף טונה לסלט ביצים, מלפפונים חמוצים, תפוחי אדמה אפילו צלויים במעט שמן ומתובלים. ממליצה גם להכין את סלט תפוחי האדמה של שבח, שהופך לסלט ביצים כשזה לא פסח. אבל הכי חשובה ההגשה, כי סלט ביצים הכי אוהב שיש לידו עגבנייה טרייה.

 

מודעות פרסומת

רטרו מתכונים / רולדה

מצבי הרוח שלי תלויים בשינויי מזג האוויר. כבר חודשיים שהימים והלילות לא ירדו משלושים מעלות. כשאני מחממת את התנור למאה שבעים וחמש, היד נשלחת אוטומטית, שלט לבן קטן, מנמיכה את הטמפרטורה של המזגן. מחכה לתשרי עם כל שנאהב. למדתי מ"פרפר נחמד" שהוא בין הקיץ לסתיו; היורה, החצב, שמחת החג והשרב. הפכפך.

המקומיים בוולנסיה עולים להרים בחודשים החמים. בורחים מהתיירים, מתקררים, עורכים מסיבות פאייה בראשון בצהריים עם השכנים. מתגלגלים עם ימי הקיץ החמים. השנה היא לא עלתה להרים, עברה לברצלונה. בכלל חשבה שאת הקיץ תעביר במיורקה עם ארוסה שף במסעדה עונתית, פותחים באפריל סוגרים באוקטובר, נחים חצי שנה – אבל פתאום הייתה פרידה. ואני מכירה אותה, תחפש את כל הדרכים בחזרה. קאמבק.

חזרה אל המוכר. בתל אביב פתחו מועדון חדש על חורבות ההוא שנסגר, אבל כולם ממשיכים ללכת לפינגווין. ואני בכלל רציתי לדבר על מתכונים, קצת ספרד, החיים שמתגלגלים ומזמנים הפתעות, הקיץ של השנה שעברה; איפה הוא ואיפה אני היום. לפעמים בא לי להקביל בצורה מטופשת, כמעט צפויה, בין המצב בחיים למנה.

רולדה. המתכון המסוים ספרדי. בצק עדין, שביר, עטוף במגבת חמימה ששומרת עליו מהסביבה, שכלפי חוץ לא ייווצר קרום קשה. ממלאים בריבה מתוקה וקצפת רכה. חשוב לגלגל את הרולדה במהירות, כשהיא עדיין חמה. יש מתכונים שמשרים אווירת נירה שויאר גם כשהם בשפה זרה, שיש ציפייה למסקינטייפ חום בצד הספר גם בהוצאה חדשה. רטרו מתכונים.

בסוף ודאי תיסע להורים, תאכל פאייה שאמא בישלה. אחרי תקופה החיים יגלגלו אותה למקומות שלא הכירה, תתמלא באהבה חדשה, אבל בתחושה מוכרת. תעשה קאמבק לעצמה. היא מצטערת שאין לה יום הולדת או סילבסטר, הזדמנות להצהיר התחלה. היא שואלת אם חם בישראל, אולי תבוא לביקור. "חכי לתשרי", אני מציעה לה שתתחבר לשורשים שטרום האינקוויזיציה. שתחכה לתשרי עם כל שנאהב; היורה, החצב, שמחת החג והשרב. כי ידוע הרי שבחודש תשרי מתחילה לה שנה חדשה.

הזמנתי את "1080 ומתכונים" ביום שאמזון פתחו את המשלוחים לישראל. יחד עם שישה ספרי בישול שחיכו שאטוס לחו"ל. מדובר בספר שמרכז את מיטב המתכונים של המטבח הספרדי, המקבילה ל"כף הכסף" האיטלקי. אני אוהבת להסתכל בשני הספרים האלה כשהם אחד ליד השני, מרגישה חשיבות, בעלת אוצר קולינרי ים תיכוני עם טוויסט אירופאי.

בשנים האחרונות יש חזרה לאפייה של רולדות. הבצק דק וקליל והמילוי פתוח לפרשנות אישית ועונתית. הפעם הכנתי את הרולדה לפי מתכון ספרדי מהספר "1080 מתכונים", חלק מהמרדף הפרטי אחרי קינוחים ללא מוצרי חלב. את הקצפת הרגילה המרתי בפעם הראשונה בחיים בקצפת צמחית. בהתחלה הרגשתי כמעט אשמה, אבל יצאה עוגה מעולה. כמו הסבתות אפשר למלא את הרולדה בקצפת בטעם קפה או שוקולד או בקצפת רגילה עם פירות טריים, המתקדמים יכולים בקרם פטיסייר.

רולדה

4 כפות קמח

2 כפות קמח תפוחי אדמה

כפית אבקת אפייה

3 ביצים

1 חלבון

5 כפות סוכר דק או אבקת סוכר

קורט מלח

וניל

מחממים תנור ל-160 מעלות ומרפדים תבנית תנור בנייר אפייה. משמנים קלות את נייר האפייה.

מנפים יחד את הקמחים ואבקת האפייה.

מקציפים את החלבונים (4) עם קורט מלח לקצף רך. מנמיכים את מהירות ההקצפה ומוסיפים את החלמונים אחד – אחד.

אחריהם מוסיפים את הווניל והסוכר ולבסוף מוסיפים את תערובת הקמח, כף אחת בכל פעם.

מעבירים את המסה אל התבנית ויוצרים ריבוע בגודל 25×35 ס"מ ובגובה 1 ס"מ.

אופים כ-20 דקות, עד שהעוגה מוצקה, אבל עדיין בהירה, וקיסם הננעץ במרכזה יוצא יבש.

בזמן שהעוגה בתנור מכינים את המלית הרצויה.

ממש לקראת סיום האפייה מרטיבים מגבת נקייה במים חמים, סוחטים אותה היטב ופורסים על משטח העבודה.

מוציאים את העוגה המוכנה מהתנור והופכים אותה מייד אל המגבת הרטובה. מקלפים בעדינות את נייר האפייה.

מורחים את המילוי על כל הבצק ומגלגלים מייד את הרולדה לאורכה בעזרת המגבת. מעבירים לצלחת הגשה.

מניחים לרולדה להצטנן בחוץ או במקרר, תלוי במלית, מקשטים באבקת סוכר או אבקת קקאו ומגישים.

*הרולדה בתמונה מרוחה בריבת פטל ועליה קצפת צמחית. אפשר למרוח ריבות בטעמים שונים על הרולדה, שוקולד מומס ומגוון ממרחים לבחירתכם. מילוי הקצפת הצמחית יכול כמובן להתחלף בקצפת רגילה ולהוסיף לה טעמים שונים כמו קפה או קקאו ופירות טריים. קרם פטיסייר בטעמים שונים יהיה מדהים. בעקרון, אפשר למלא את הרולדה בכל מילוי שאוהבים כל עוד הוא יציב ואינו נוזלי, כך שתשמר הצורה העגולה והיפה של הרולדה.

כתם של שקט / סלט עם אורז וטחינה

היה די טבעי, שאפנה את ראשי אל שתי הנשים שדיברו זו עם זו יידיש.

ישבו על הספסל הירוק. מעליהן – גגון אזבסט, והן נראו, כאן, בקטע הרחוב, שהיה צר למעבר רכב כלשהו, כאילו המתינו לאוטובוס אגד.

דיברו על יופיין של כלות.

"כמו רקדניות מספרד".

(יוסל בירשטיין, "היה די טבעי שאפנה את ראשי", כתם של שקט)

כששואלים למקור השם, הוא משיב בקצרה "מהתלמוד", הפעם גם הוסיף "השם הכי יהודי". רציתי לשאול הלאה, מה בתלמוד, אבל השיחה הומרה בפליאה מה"טראם" החדשה. התחנה האחרונה כתובה בעברית, ערבית ואנגלית. "כבר נסעתַ?", אלון פנה לרפרם והוא השיב לשלילה.

ירושלים עם רפרם נראית כמו סיפור קצר של יוסל בירשטיין. הנשים הן גברות, הסלים מלאים כל טוב מתוצרת השוק, העגבנייה מתפקעת מעסיסיות. בכלבו שבמזרח העיר אני קונה צנוברים, דבש מלבנון וטחינה גולמית "ג'מאל". "הכי טעימה", רפרם אומר כשאנחנו יוצאים מהחנות ואני מצטערת שלא קניתי עוד. מאוחר יותר באותו יום אני מבינה שהיא נמכרת במרבית הדוכנים במחנה יהודה.

הרומנטיקה בכל מקום בסביבות השוק. נערות צעירות מובילות את חמשת או ששת אחיהן הקטנים בתוספת שתי עגלות ילדים, פיח אוטובוסים על שקית הלחם הבוכרי שלי, שינויים בהסדרי התנועה. במקום אחר הסבלנות שלי הייתה מתקצרת, במחנה יהודה אני מוצאת בתוך הרגעים הללו כתם של שקט. קונה פאקוס, חצילים ובמיה בבלאדי, קיגל מתוק לשבת וק"ג נוסף של טחינה "ג'אמל", אבל רק אחרי שבדקתי שזאת האורגינל. החוויה הירושלמית שלי מוצאת את מקומה במרחב שבין יפו לאגריפס.

עוגיות טחינה וקינמון, כף טחינה נוזלית בחצי מנה פלאפל, גלידה וניל עם טחינה גולמית וסילאן והכי טעים סלט קצוץ דק דק, אורז לבן והרבה טחינה מעל. לפעמים פשוט מדובר בסוף של הארוחה, היה שם בשר ונגמר ובצלחת נשארו להם האורז, כמה ירקות, טחינה והרבה מיץ מהסלט. או שיש שאריות אורז מאתמול וילדים טובים יודעים שאוכל לא זורקים. אבל הכי כיף לבשל אורז בסמטי, לקצוץ ירקות טריים ומלא ירוקים ולערבב טחינה גולמית עם לימון שהרגע נחתך.

סלט חותכים מהירקות שאוהבים. אומרים שלא צריכים לערבב יחד יותר מדי מרכיבים, ולכן ההמלצה היא על עגבנייה, מלפפון, בצל לבן או סגול, פטרוזיליה ואם אתם מהחצי של האוכלוסייה שלא יכול בלי כוסברה, אז בברכה. מטבלים בשמן זית, לימון, מלח ופלפל.

אורז לבן הכי טעים מכינים ביחס של כוס וחצי מים על כוס אורז. מחממים מעט שמן בסיר, מוסיפים את האורז, מעט מלח ואז המים. מנמיכים את הלהבה, אבל שלא תהיה קטנה מדי, ומבשלים 18 דקות לדייקנים ועשרים לאחרים. משאירים את המכסה סגור עוד חמש דקות לפחות.

והעיקר, הטחינה. משתמשים בטחינה גולמית שאוהבים. אחרי ניסיונות של אורגנית, אתיופית, מלאה, בטחינה עבה, דקה, בינונית, שחורה, הגעתי למסקנה שהטחינה הגולמית הכי פשוטה היא הכי טעימה. טחינה ג'אמל המקורית היא מעולה ויש מבחר של יצרני טחינה מהרשות הפלשתינית שהטחינה הגולמית שלהם צריכה רק מים עבור הטעם המושלם. כשהסלט עשיר בעשבי תבלין טריים, בשמן זית ובלימון, אפשר וכדאי לשים את ההרגלים בצד; טחינה נטורל.

ואחרי שמסדרים יפה בצלחת או קערה, מערבבים הכל ל"ריזוטו הים התיכון" ובתאבון.

בלרינה / עוגת גבינה של שרה

כשכתבתי שמארז המיני פחזניות עולה בגרמניה 1.99 יורו, גיא הגיב שניות אחרי הפרסום: "0.99 יורו". לא תיקנתי, מודה. אחרי שחשפתי את הרגלי האכילה המשותפים שלנו ואת שיטת האירוח של גיא, הוא ביקש לכתוב עלי. הסתקרנתי. הסכמתי. למחרת קיבלתי טקסט.

שם הקובץ: שי.

קבלו את גיא בפוסט אורח ראשון. השיכויירים, אגב, היא לא מילה שנפלה בה טעות הגהה.

שי

היופי בשילוב בין גרמניה לישראל זה ההבדל הגדול ביניהם. כמו במטבח שהיה לשי במינכן. סדר גרמני אבל תבליני שווארמה מפוזרים על הדלפק. מקרר גרמני עם חומוס אחלה. ככה גם כולנו, ישראלוגרמניים שכאלה. צוחקים על הדייקנות ולובשים מכנסי עור בווארים.

אין כמו מינכן של קיץ. קולות השיכויירים מהדהדים ברחובות בלילות שאחרי ביקור בגני בירה. בכלל, שתיית בירה זו חתיכת תרבות. יש בירה לכל אירוע, וגם הסקפטיים מכולם אני ביניהם יבינו אחרי כמה שנים את התענוג בכוס ליטר ביום קייצי חם ונטול מזגן לתפארת גרמניה של 2012.

קראנו להם נעלי שי, ונעמה הייתה חוטפת קריזה. יש לה בערך מליון, בצבעים ובגדלים שונים. אני חושב שבדרך כלל קוראים להם בלרינה, אבל בבועה הישראלית המקומית תמיד יהיו אלה נעלי שי. היא הולכת עם נעלי שי לכל מקום ועם כל לבוש, גם עם הדירנדל השמלה המסורתית הבווארית. כי זה הקטע שלה בעצם, עם משקפי הקרן, נעלי שי, דירנדל, ושיער בהיר בתספורת מחוצפת זה מה שעושה את שי אותה שי הישראלוגרמנית. גם אם היא כרגע במושב בעמק חפר. ונעמה, היא יכולה להירגע.

כל החברים הקרובים מוזמנים לארוחה אצל ההורים של גיא, כשהוא מגיע לביקורים במולדת. הרבה קונדיטוריות נבדקו, עשרות סוגים של עוגות והטעימה מכולן היא עוגת הגבינה של אמא. לכבוד הפוסט הראשון של גיא, הדבר הנכון והטעים לעשות היה לקחת משרה, אמא שלו, את המתכון. עוגת גבינה קלה, במרקם אוורירי וטעם נפלא. פה היא מקושטת בריבת דובדבנים ביתית, בתקווה שגיא לא יביע מחאה על הצעת ההגשה. ואם יהיה לו מה להגיד, תקראו על זה בפוסט הבא.

עוגת גבינה של שרה

6 ביצים

כוס סוכר

750 גרם גבינה לבנה 5%

גביע שמנת חמוצה 9%

4 כפות קורנפלור

שקית פודינג אינסטנט וניל

תמצית וניל

משמנים תבנית 25X30 שאינה מתפרקת ומחממים את התנור ל-170 מעלות.

מפרידים את הביצים ומקציפים את החלבונים עם הסוכר לקצף רך.

בקערה נפרדת מערבבים יחד את יתר החומרים. מוסיפים אל תערובת הגבינה כשליש מהקצף ומערבבים.

מוסיפים את יתרת הקצף ומקפלים אל תערובת הגבינות. מעבירים את התערובת אל התבנית המשומנת.

שופכים 2 כוסות מים אל תבנית תנור ומניחים בתוכה את התבנית עם עוגת הגבינה.

אופים 50 דקות, עד שהחלק העליון שחום והעוגה גבוהה ויציבה למגע. מכבים את התנור, פותחים את הדלת כמחצית ומשאירים את העוגה להתקרר בתוך התנור כשעה.

שומרים את העוגה במקרר וכמו כל עוגת גבינה היא הכי טעימה יום אחרי האפייה.

פיק אפ כרמים / פוקצ'ה עם ענבים שחורים

קיץ. בציר הענבים. בנות דן הרווקות מחוללות לבני בנימין בכרמים. חברה הציעה מסיבת רווקות – רווקים בכרם של ההורים. אבל אנחנו עסוקות בערב טו באב. רוני מתחתנת, "כל החברים שלו נשואים", נחולל כדי לשמח כלה, זאת מטרה טובה.

בימי המקרא הקיץ כבר הצטייר כעונת ההורמונים, העת לתפוס חתנים או פשוט להיעלם עם בן בנימין מאחורי שורות גפנים. ההווה כטוויסט על משהו מוכר, כתבתי בעבר. הברים הם כרמים ממוזגים. מניעה את הכתפיים בתנועה אחידה למוזיקה משתנה, לעתים מתבלת את השרדונה ומזמינה גוורץ, מחליפה מבטים עם בני בנימין החוטאים.

"כמה כוחות סוס?", מנועים של בחורים איכותיים לא מרעישים (הקלישאה לא נותנת לי מנוחה; הם רק מתחלפים). השקט של הטבע, צלילי הבציר, מומרים ברשימת השמעה חוזרת במערכת שיתוף קבצים. חתולה בגב זקוף. מישהו פעם השמיע לי מוצרט מתקליטים ישנים. כבר למדתי, זה לא שהמוזיקה שבחר מושלמת לסיטואציה, זאת אני שמשלימה.

"בחורים לא פוגשים בלילה", ציטוט של חברה קתולית מועבר כמנטרה לחברה שרוצה להיכנס מתחת לחופה. גם בחתונה של רוני היא תשתה מהכוס של הכלה. סגולה. הלילה מבלבל רומנטיקה חד פעמית באהבה. השרדונה מייצר משיכה, החשכה תקווה, הבוקר הופך אותה לשב.

בחודשים האחרונים זה עברי לידר שגורם לישראליות לבכות. בנהיגה ליום עמוס בפגישות עבודה, משתדלת שהאיפור לא יימרח כשנזכרת שמישהו פעם אהב אותי ככה. מגבירה, שרה את כל המילים, מקשיבה למוזיקה, כי בבית האחרון עברי אומר שבפעם הקודמת הייתי טיפשה שלא הקשבתי ללחן. קצב פנימי זהה הוא הסוד להצלחה של זוגיות, הסבירה השדכנית החרדית בסרט התיעודי שראינו בשיעור תסריט. עברי והשדכנית גורמים לי לאי נוחות כשאני שרה עם הרדיו, מדייקת במילים ומזייפת, מפגינה חוש קצב ירוד.

מסיבת טו באב נדחתה ביום. הכרם של ההורים, טז באב, בהזמנה פזמון משיר של חיים חפר: "האגדות יפות הן, עד שפתאום עפות הן רק אלוהים ידע לאן". חולמת טוסקנה, חגיגה בכרמים, איטלקי במוקסינים לבנים בלי גרביים, חולצה תכלת וצווארון מורם. צ'או, בלה. מצטלמים יחד לאינסטגרם, מתייגת "אביר שלי על מוקסין לבן". שיכורה מרב אושר מניעה את הכתפיים בתנועה אחידה למוזיקה משתנה, משיקה כוס שרדונה בחצי גולדסטאר, "כמה כוחות סוס?"

טו באב אימץ עם השנים סממנים מה– Valentine's Day. הרבה לבבות משוקולד וקישוטים מפירות יער. המיתוס של טו באב מספר על הרווקות שהיו יוצאות אל הכרמים בבגדים לבנים להכיר חתנים מיועדים. האחת התהדרה ביופייה, שנייה בייחוס המשפחתי, שלישית בטח נחשבה מציאה וכולם תהו "איך זה שהיא לא נשואה?"

הפעם מתכון לטו באב שמשלב בין עונת הבציר, אהבה גדולה ללחם וקלילות של קיץ. אופים ומעבירים ערב קייצי נהדר בנשנוש לצד בקבוק יין וגבינות.

פוקצ'ה עם ענבים שחורים

½ ק"ג קמח (רצוי קמח לחם / קשה)

7 גרם שמרים יבשים או 15 גרם שמרים טריים

½ כף מלח

כף סוכר

½ 1 כוסות מים פושרים

¼ כוס שמן זית

2 כוסות ענבים שחורים ללא גרעינים

2-3 ענפי רוזמרין טריים

3-4 כפות סוכר חום

בקערת המיקסר מערבבים את הקמח, שמרים, מלח, סוכר, מים ושמן הזית.

לשים עם וו לישה 8 דקות, לקבלת בצק חלק ודביק.

מעבירים לקערה משומנת קלות בשמן זית, מכסים בניילון נצמד ומתפיחים את הבצק להכפלת נפח. בימי הקיץ החמים זה קורה מהר מאוד.

מחממים תנור ל-230 מעלות.

מעבירים את הבצק למשטח מקומח ולשים מעט בידיים. נותנים לבצק לנוח על המשטח כמה דקות לפני שממשיכים בעבודה.

בינתיים שוטפים את עלי הרוזמרין ואת הענבים ויוצרים איקס בתחתית כל אחד מהם.

משטחים את הבצק עם הידיים (אפשר גם לרדד) ומעבירים לתבנית תנור מרופדת בנייר אפייה.

בשלב הזה רצוי לתת לבצק שוב כמה דקות מנוחה, אחריהן מותחים ומסדרים את הבצק על תבנית האפייה.

יוצרים גומות בבצק בעזרת האצבעות.

מסדרים את הענבים על הפוקצ'ה בדחיפה קלה לתוך הבצק עם החלק המחורץ כלפי מטה. רצוי ללחוץ מעט את הענב מהצדדים על מנת שיגיר נוזלים לתוך הבצק. מפזרים עלי רוזמרין, מורחים את הפוקצ'ה עם היד במעט שמן זית ומפזרים סוכר חום.

אופים כ-25 דקות, עד שהפוקצ'ה שחומה. במגע ראשון אחרי התנור יש תחושה שהפוקצ'ה קשה מדי, אל דאגה היא תתרכך אחרי כמה דקות.

מגישים עם גבינות, מומלץ קממבר עיזים או פרומעז. גם נקניקים איכותיים ילוו נהדר את הפוקצ'ה המתקתקה הזאת.

*אני חילקתי את הבצק לשתי פוקצ'ות מאורכות, 60 ס"מ. אפשר ליצור ממנו בקלות 3 פוקצ'ות מאורכות שיתאימו לתבנית תנור סטנדרטית או פוקצ'ה אחת גדולה.

*אפשר לוותר על הענבים, רוזמרין והסוכר ופשוט לאפות את הפוקצ'ה כמו שהיא, מרוחה בשמן זית ואם רוצים להוסיף רוזמרין ומלח גס.