תקווה לבריזה / צ'יפס

הכרתי את "הלהקה" על סלסילת צ'יפס, 250 מ"ל יין הבית, שמונה יורו ושבעים. "שמנמנות נהנות יותר", אמרנו בכל ערב ב"קיליאנס", כשבשולחנות סביבנו גרמניות עם רגליים ארוכות, נטולות צלוליט, הזמינו צלחת ירקות.

התלהבנו, נעמה ואני נצמדנו לבמה הקטנה. מארק ומרטין, המכונים "הלהקה", שרו "Like a virgin" עם המוזיקה של שיר הנושא מהסדרה "Yogi Bear". התאהבתי. פתחנו עוד שקית מיונז ושתיים של קטשופ. "קיליאנס" היה המקום היחיד בעיר שלא הגביל את הריפיל על הרטבים, האירים יותר נדיבים מהגרמנים.

"ערב אחד ב'קיליאנס"', ככה מתחיל סיפור מינכנאי משובח. הזרים של העיר התקבצו אל הברים האיריים, המקומיים חיפשו אהבה מארץ רחוקה. תקופה מדהימה; ביטלתי את המנוי לחדר הכושר, רקדתי כל לילה, אכלתי צ'יפס בלי רגשות אשמה.

משרים את תפוחי האדמה החתוכים במים, מייבשים ומטגנים פעמיים.

ועכשיו, גינונים צרפתיים בצד. בירה קרה, צ'יפס מתפוחי אדמה עם הקליפה ותקווה לבריזה. האמריקאים קוראים להם Potato Wedges.

מחממים שמן צמחי בסיר עמוק, חותכים את תפוחי האדמה הקטנים לרבעים ואת הגדולים לשישיות או שמיניות.

מכניסים קצה של תפוח אדמה לשמן החם, כשנוצרות סביבו בועות אפשר להתחיל בטיגון. מטגנים עד שהצ'יפס מקבל צבע שחום במידה האהובה. לפעמים נראה כאילו שתפוחי האדמה התכווצו מעט לתוך הקליפה.

המשקיעים מוזמנים להעביר לכלי עם נייר סופג והרעבים ישר לכלי הגשה. מפזרים מלח, רצוי גס.

*אלף האיים מכינים עם קערה, wedge, קטשופ ומיונז.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “תקווה לבריזה / צ'יפס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s